הורות
גידלו אותנו להיות ילדים טובים. להורים לגננות, למורים והאנשים הקרובים שסביבנו תמיד היו כוונות טובות, אך איכשהו לא תמיד הכוונות התבטאו במעשים הנכונים והתומכים את ילדותינו. במבט לאחור, אנחנו יודעים שהיה גם אפשר אחרת.
עתה אנו אימהות ואבות. יום אחד הפכנו להיות הורים, ללא כל הכנה מוקדמת, ולעיתים קרובות אנו מוצאות עצמנו באותו מקום של מחנכינו, עומדות חסרות ישע אל מול מצבי התנהגות של ילדנו, משתמשות באלימות מילולית, מענישות, ונוהגות באותם אמצעים שננקטו כלפינו בילדותנו, ואף שומעות את קול הורינו ומורינו מדבר מגרוננו.
כל הבטחותינו להתנהג אחרת, לא תמיד עומדות בציפיות שלנו, לגדל את ילדנו ללא אלימות בגישה חברית, חמה, רכה ואוהבת.
עם זאת, תחושות הבטן שלנו נכונות וחזקות – אפשר לגדל ילדים בצורה אחרת!!!!
שיטת הפסיכותרפיה ההוליסטית נוקטת בגישת חינוך ילדים ללא אלימות. אלימות לרוב מייצרת מצידם חוסר אמון, התגוננות, אטימות ואלימות כנגד.
שיטת הפסיכותרפיה ההוליסטית, מתייחסת להתנהגות הילד כאל הצורך שלו ללמוד ולהתפתח ביחס למציאות העוטפת אותו. הגישה מניחה מסגרות וחוקים התואמים את המציאות אשר סביבו, ופועלת לשינוי מציאות זו בהתאם לחוקיה, בכדי שהילד ירגיש ביטחון עצמי, להיות הוא עצמו חופשי, ולהביע את אופיו הייחודי.
שיטת הפסיכותרפיה ההוליסטית– נוקטת בגישה רואה, ורואה בילד אדם שלם וטוב השואף להגשים את תכונותיו הטובות ואת חיבורו לייעודו. הפסיכותרפיה ההוליסטית מעודדת את התפתחותו של הילד, אל עבר הפוטנציאל הגלום בו, ע"י בניית בסיס רחב ויציב, הכרה של חוקי המציאות והליכה לעבר אופקים פתוחים.
הפסיכותרפיה ההוליסטית, רואה בהורה, מחנך עיקרי ומבינה את הקשר החזק שבין ההורה לילדו. הורה יכול לעזור לילד ע"י שינוי שיחולל בעצמו ובביתו, בכדי להיות מקור לדוגמה טובה, תמיכה ועזרה להתמודדות אל מול המציאות שסובבת את הילד וקשייו, ביחס לשלבי התפתחותו, ומאורעות שקרו לו בחיים. כגון, בגילאי 2-3 בו חווה הילד גילוי עצמי, ומייצר הפרדה לראשונה, לומד להגיד "אני" ומתחיל לבחון את עצמאותו, גילאי 14-15, שלב המעבר מילדות לבגרות, בה הנער/ה מגבשים עצמם, הסמכות ההורית מאבדת מכוחה אל מול הקבוצה החברתית שתופסת מקום משמעותי, ואף בגילאי ה21, המאופיין כגיל הפיכחון ופרישת הכנפיים מהקן הביתי, פרספקטיבה חדשה, וגיבוש תפיסות עולם, אמונות ודעות חדשות שאינן מתבססות על הבית המוכר.
הטיפול בילד/נער נעשה עם האם, האב או ההורים.
באווירה טובה וחברית, בקליניקה מרווחת, נבחן ביחד את המציאות האובייקטיבית של הילד, תוך התייחסות לאופיו היחודי. נמצא ביחד דרכים קלות, לא אלימות, כדי ליצור אמון מחודש בילד, עוררות רצון טוב וחיבור לב אמיתי אל הוריו והמציאות שסביבו. נעשה זאת על ידי יצירת מסגרות נכונות וטובות, בעלות גבולות יציבים ותומכים, יצירת בסיס איתן לרגליו, וחיבורו לעולם המציאות וחוקיו, עולם המבוגרים, ועולמו האישי.
